<h1>מצוה י"ג</h1>
<h2>דף כד.</h2>
המצוה הראשונה, היא שצונו להאמין האלקות, והוא, שנאמין שיש עלה וסבה, הוא פועל לכל הנמצאות, והוא אמרו יתעלה [שמות כ', דברים ה'] אנכי ה' אלקיך. ומפני שזאת המצוה עקר גדול נרחיב בה. ולמה שכונתנו לבאר בענין מצוה זאת, יפתחו ששה שערים, השער הראשון יפתח לדעת שאמונה זו היא אחת ממצות התורה, ויתבאר בו מאמר ר' שמלאי באמרו [מכות כ"ג ע"ב] תרי"ג מצות נתנו למשה בסיני, וההערות שהעירנו במאמרו על שלמות המצות ומעלתם. ובאור פסוק אנכי ה' אלקיך אשר הבאנו למצוה זו, ומה שהעירונו רבותינו במאמרם על פסוק זה. השער השני יפתח לדעת אם החקירה בחכמות למען יתב[א]ר אמתת מציאות ה', מחוייבת אלינו או נמנעת. השער הג' יפתח לדעת מה שהעירתנו תורת ה' השלמה מן ההערה בחכמות, בענין חלום יעקב והסלם, ומה שהעירונו רבותינו במדרשיהם על ענין הסלם, ומה שהעירנו הר"ם בהערותיו. השער הד' יפתח לדעת מה שהעירתנו תורתנו השלמה במראה הסנה, ומה שהעירונו רבותינו בהערותיהם ומה שהעירונו הר"ם. השער הה' יפתח לדעת מה שהעירתנו תורתנו השלמה בספורים שבאו בבקשת משה [שמות ל"ג י"ח] בהודיעני נא את דרכיך והראני נא את כבודך, והפסוקים שבאו בפרשה ההיא מן הענין הזה, וההערה שהעירו רבותינו במדרשיהם על פסוקים אלו, ומה שהעירנו הר"ם ונביא כל לשונו בהרחבה. השער הו' יפתח לדעת הדברים שיש יכלת לאדם לחקור בהם, ואותם שאין דרך לחקירתם, ונבאר באי זה הדרך תהיה החקירה וסדר החקירה.
שער ראשון יפתח לדעת שאמונה זו היא אחת ממצות התורה, ויתבאר בו מאמר ר' שמלאי באמרו תרי"ג מצות נתנו למשה בסיני, וההערות שהעירנו במאמרו על שלמות המצות ומעלתן, ובאור פסוק אנכי ה' אלקיך שהבאנו למצוה זו, ומה שהעירונו רבותינו במאמרם על פסוק זה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים כבר למדנו מפי השמועה שדבור אנכי יש בו מצוה אחת מתרי"ג מצות התורה, כמו שמבואר בסוף מכות אמרו שם [מכות כ"ג ע"ב] דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לו למשה בסיני שס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, ורמ"ח מצות עשה כנגד אבריו של אדם, אמר ר' המנונא מאי קראה [דברים ל"ג ד'] תורה צוה לנו משה, תורה בגימ' שית מאה וחד סרי הויין, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. בא דוד והעמידם על י"א, שנ' [תהלים ט"ו א'—ה'] ה' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו, נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד, נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם, בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב [ישעיה ל"ג ט"ו—ט"ז] הולך צדקות ודובר משרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו. בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב [מיכה ו' ח'] הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנ' [ישעיה נ"ו א'] כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר [עמוס ה' ד'] כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ואימא דרשוני בכל התורה, אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר [חבקוק ב' ד'] וצדיק באמונתו יחיה. כבר הורה לנו ר' שמלאי כי אנכי הוא במספר תרי"ג מצות.
ואחר שהבאנו הנה זה המאמר לכונה מה שאמרנו נבאר מה שיש בו מן ההערה, להודיע כונת תורתנו ושלמותה, וזה כי באמרו שמספר מצות עשה כנגד אבריו של אדם העירנו שרמ"ח מצות עשה צריכות אל חיי האדם, ר"ל חיי הגוף והנפש, כמו שאברי האדם כלם צריכים אליו כפי מה שגזרה חכמת הטבע, וכמו שנודע מחכמת הטבע שאברי האדם מהם ראשיים, ומהם משרתים אל הראשיים, ומהם משרתים אל המשרתים, וכלם משרתים אל הלב, שהוא מלך האברים. כן מצות עשה, מהם עקריות, ומהם משרתות אל העקריות, ותכליתן אחד לבד, והוא לבא אל ידיעת ה' יתעלה והשגתו אשר באה על זה מצוה זו שאנחנו בה. ומה מאד הפליגו רבותינו במאמרם לפי משלנו זה, באמרם בהגדה [שיר השירים רבה פ"ה ה"ה] שהשם נקרא לב ישראל שנ' [תהלים ע"ג כ"ו] צור לבבי וחלקי. כלומר שהוא יסוד האמונה והדת, כמו שהלב יסוד הגוף. ולבאר משלנו שהתחלנו בו, נבאר, כי כמו שאם יחלה או יעדר אחד מן האברים הראשיים, ימות האדם לשעתו, כן בהעדר אחת מן המצות הראשיות תמות הנפש לשעתה, וזה אמרם [ספרי במדבר פיס' קי"א] כל המודה בעבודה זרה כאלו כופר בכל התורה כלה. וכן אמרו [ירוש' ברכות פ"א ה"ה נדרים ספ"ג] בשבת ששקולה כנגד כל התורה כלה. וידוע הוא שבכפירת התורה ובטולה בטול והעדר הנפש, וכמו שאפשר שעם חסרון אבר מן האברים יחיה האדם, אמנם איננו שלם בבריאות, כמו שנודע בחכמת הטבע, שאלולי כן היה האבר ההוא נברא לבטלה, כן כשיהיה האדם חסר מאחת ממצות התורה איזו מצוה שתהיה יחסר ממנו קצת שלמות, וזה נודע על דרך חקירה ועיון, כי כל מצוה ומצוה היא הערה לנפש, והן שלוחי ה' יתעלה להראות דרכו. וכן נאמר בהגדה [תנחומא ויגש] אמר הקב"ה כבדו מצותי שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו. ואלו לא היתה מצוה זו מביאה לשום שלמות נמצאת שהיא לבטלה וראוי להאמין שה' לא צונו מצוה ללא תועלת.
ואם ישאל שואל, אחר שכל המצות צריכות אל שלמות האדם לפי משלנו זה, מדוע אינן נוהגות בכל האנשים ובכל מקום ובכל זמן. דע כי אין המצוה מצוה אלא בעת אשר אפשר להתנהג בה כפי כונתה, וזה יורה על מעלתה, ולזה התרומות והמעשרות שנתנו לכהנים, ידוע הוא כי זה היה נתן אז להם, כאשר היו מיוחדים לעבודת ה' בענייני הקרבנות ודבר זה אינו נוהג אלא בארץ לכונה זו שאמרנו כמו שיתבאר במקומו. גם המעשרות נתנו לכהנים לפי שאין להם חלק בארץ וזה אינו אלא בעוד ישראל בארצם. והקרבנות ג"כ מבואר מענינם שהם צריכים יחוד מקום אשר נבחר לזה ירושלם, לכונה מבוארת בהם, ואם יהיו נוהגים בכל מקום יגיע מהם הפך המכוון. וענין הטמאות כבר נתבאר בתורה כי רוב הרחקת הטומאות היה מפני קדושת המקדש, ובאר בו הר"ם [מו"נ ח"ג פמ"ה] טעם למעט ההליכה בו כמו שנבאר במקומו. והכונה אצלנו, בעניני הטומאות להרחקת הדברים המעופשים למען לא יזיק לשכל האדם, ולזה אינו נוהג בחוצה לארץ, כי א"י וביחוד ירושלם לטוב זכות אוירה השוכן בה יזיקה מעט עפוש, הלא אתה רואה כי איש שדה לגסות חמרו לא יזיקהו כמות רב ממאכל, כמו שיזיק לאיש מעונג כמותי מעט ממאכל רע ואיש שדה יתענג בריח האשפות הקבועות, כמו שיהנה איש דק השכל כבעלי הריח המזככת המוח, ומפני זה הורחקו הטומאות בארץ ישראל. אמנם ארץ העמים שהיא ארץ לא מטוהרה, מה יועיל בה הרחקת הטמאות, והעפוש הגדול מצוי בה. ויהיה זה אצלי כמי שקבע דירתו באשפה קבועה ויזהירהו הרופא מריח רע שאין לו עקר, ולהודיע הגנות הרב למי שהוא דר בחוצה לארץ. אמרו [כתובות ק"י ע"ב] כל הדר בח"ל כמי שאין לו אלוק.
ואם ישאל שואל לנו, למה שאמרנו שכל המצות באו לתועלת האדם ושלמותו, אי זה שלמות ישיג אדם במצות עשה שבאו בעניני המאכלות, ובעניני הגרושין ואונס ומפתה ומוציא שם רע ודיני מקח וממכר, באי זה דבר יתעורר האדם למצות אלו. ומי שיקשה זה על משלנו יקשה ג"כ על מאמר רבותינו אמרו שכל אבר ואבר אומר עשה בי מצוה זו. והתשובה בזה, שאין מדקדקים בפרטי אלו הענינים שבאו לתועלת ההמון, וגם מצד היות כל אדם מדיני בטבע [מדרש משלי פל"א י"ז] אף השלמים יקבלו תועלת בכל פרטי המצות בנשיהם ובבנותיהם, וכ"ש בעניני מאכלות האסורות כי יצטרכו להתרחק מן המאכלים המזיקים לתועלת נפשם, וכן ממגע הטמאות להסרת העפוש. אמנם המצות שבאו בענין הגירושים ודיני מקח וממכר, כל זה צריך אל האדם השלם בעת מה, כמו שיתבאר במקומם.
אמנם מה שיש מקום חקירה במקום הזה, הוא מן המצוה שבאו לאנשים מיוחדים, כגון מצות המלך והכהנים הלוים, אם כן איך יאמר שכל אבר ואבר שבאדם יאמר לו עשה בי מצוה זאת, כי לא ימצא אדם שיהיה מחוייב בכלן, כי קצת מצות נוהגות במלך שאינן בכהנים, ובכהנים שאינן במלך, ובכהנים אינן בשאר העם. דע, כי אין המצות תכליתן לתכלית עצמן, ר"ל להנהגת האנשים ההם, רק למה שיצטרכו להנהגת הכלל, ועקר ההנהגה הוא בשביל השלם, נמצא כל המצות בשביל השלם ההוא.
ונשוב להשלים משלנו, אמרו [מכות שם] שס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, לצרך ההויות אשר תכליתן לאדם, וכמו שכל ימי השנה ותקופותיה צריכין להשלים מה שיצטרך אל העולם שנברא בשביל האדם השלם, כן כל מצות "לא תעשה" צריכות אל האדם להשלים הנפש ולהרחיקה מן הדברים המונעים שלמותה, זה מה שהעירנו זה החכם במשלו המצות לאיברי האדם ולימות החמה. וכן הודיענו כאשר אמר בא דוד והעמידן על י"א, שלמות מצות התורה ותכליתן. אמנם שלמות מצות התורה באמרו שכל מצות התורה בכלל מצות אלו, ר"ל בכלל התמימות והצדק ודבור האמת, אמנם תכליתן כאשר אמר שבעלי מדות אלו שבכללן כל מצות התורה יגורו באהל ה' וישב(נ)ו בהר קדשו.
אמנם שכל מצות התורה בכלל מדות אלו, זה מבואר במעט עיון, אמר הולך תמים על בעלי מדות ישרות הולכים בדרך היושר ובתמימות, וזה אחד מחלקי התורה במצות שבאו לתקן מדות האדם ללכת בדרכי היושר. ואמר פועל צדק באשר יהיו כל מעשיו בצדק, וזה כולל חלק א' ממצות התורה במעשיות. ואמר ודובר אמת כאשר יחשוב בלבו אמונות אמתיות בענין מציאות ה' ויחודו, ויסוד התורה שכלם אמתיים וצודקים, וזה א' מחלקי תורתנו ומצותיה לכוין לבבנו באמונות אמתיות צודקות. וכבר באר הר"ם מורה צדק [מו"נ ח"ג פל"ב] שכל מצות התורה במדות ובמעשים ובדעות שהוא דבור האמת, ויחס זה לדבור האמת בלב, שעקר הדבור בעניני האמונות והדעות האמתיות הוא הדבור הפנימי, ושאר המדות שאמר במזמור זה אינם אלא להרחיב הענין. ולבאר כללי אזהרות התורה ששומרים העקרים הראשונים שבארנו, אמר לא רגל על לשונו יש מי שבאר [עי' רס"ג לתהלים פט"ו ד'] שאפילו בדבור שאינו שקר שמר עצמו בכל מה שאפשר שיהיה בו חסרון לנפש, ואין צריך לומר ששומר לשונו מעדות שקר ומלשון הרע. לא עשה לרעהו רעה הכונה בו, לא עשה שום מעשה שיוכל להשיג ממנו לרעהו רעה, וזהו הרחקה יתרה. וכן וחרפה לא נשא על קרובו לא דבר דבר שיוכל להגיע ממנו לקרובו חרפה. ואמר קרובו כמו רעהו, הכונה בו שלא הקלה שום אדם בדבריו, ויהיה לא נשא, כמו לא תשא שמע שוא [שמות כ"ג א']. ויש מי שבאר לא עשה בעצמו דבר מגונה שיהיה קלון לקרוביו. נבזה בעיניו נמאס באר האבע"ז [בפי' לתהילים שם]. נבזה קשור עם בעיניו גם נמאס, והטעם כי עובד ה' כל מצוה ששמר וכל טוב שעשה נבזה ונקל הוא בעיניו כנגד מה שהוא חייב לעשות לכבוד בוראו, וככה משפט הצדיקים, שיבקשו תמיד לעלות על מעלת כבוד ממנו ונכבד, ואמר יכבד כנגד נבזה ע"כ. ויש מי שבאר [הרד"ק שם] נבזה בעיניו נמאס שהוא חושב עצמו לחסר ונבזה, וכל יראי ה' לגדולי מעלה ויכבדנו, והוא מן המדות הטובות שבאדם מבקש השלמות. נשבע להרע ולא ימיר להשפיל גאות חמרו נשבע להרע לו כגון לצום ולהתענות. ולא ימיר דברו גם בראותו שהוא מזיק לגופו. כספו לא נתן בנשך בארו רבותינו שאפילו רבית גוי, וזה מדרכי השלמים לקדש נפשם ואפילו במה שמותר להם, וידוע הוא שהרבית הוא אחת מתכונות הרעות שבנפש.
ושחד על נקי לא לקח אפילו לזכות את הזכאי. הנה נתבאר מעניני מצות אלו שהן סובבות בכל מצות התורה, וזהו שאמר עושה אלה לא ימוט לעולם. ומאשר מדות אלו מדות נפשיות בארו בהגדה במדרש תלים [מד' שוח"ט מז' ט"ו ב'] הולך תמים זה הקב"ה וכן בכלן. וגם כאשר כל הערה שכלית תועיל לנפש, בארו רבותי' [מד"ת שם ז'] על עושה אלה, עושה אחת מאלה.
ומה שבאה מלת "מי" בזה המזמור, שהוראתה על הספק או על המעט, כמו שבארו קצת מחכמי העיון על פסוק [קהלת ג' כ"א] מי יודע רוח בני אדם, מפני שבני עליה הם מועטין. במדרש תלים [שוח"ט מז' ט"ו] מי יגור באהלך זש"ה ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה [זכריה ב' ט'] אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יוכל לגור בתוכה. וזה אמת מבואר שמי שירצה לגור באהל ה' צריך שיעבור דרך חומת אש, וישאר בנפש לבד, וזה כאשר יעזוב הפעולות החמריות. בא ישעיהו והעמידן על שש, שנאמר הולך צדקות וגו'. במעט עיון יתבאר שבכלל מצות אלו, כלל מצות התורה. ומאמרו בא עמוס והעמידן על אחת, העירנו שעקר מצות התורה ותכליתן לדרישת ה' יתעלה, והוא אמרו דרשוני וחיו. אמנם מאשר אין הדרישה תאר עצמי כשאר התוארים, הקשה התלמוד [מכות שם] ואימא דרשוני בכל התורה, נמצא מדה אחת שכוללת כל התורה, והיא האמונה, כי מי שיאמין בשם יתעלה והתחזק באמונת תורתנו, וקיים מצותיו, נמצא שאמונה כולל הכל. ויש מי שבאר מאמר בא חבקוק והעמידן על אחת, שתכלית כל התורה לאמונת ה' יתעלה אשר בו יחיה הצדיק, וכאלו אמר, שתכלית כל המצות למצות אנכי ה' אלקיך.
הנה נתאמת לנו מכאן, שאנכי ה' אלקיך היא מצוה אחת מתרי"ג מצות. ויש מבעלי העיון [הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות עשין א'] שאומר שאין זה הדבור מצוה, והביאם לזה, אמרם שכל המצות נמסרו להמון בדרך שיוכלו לקיים המצות על אמיתתן, וזאת המצוה הרוצה לבא על אמתתה צריך הוא להקדמות רבות, ולידיעת כל החכמות בשלמותם, ועל סדרם, וזהו תכלית כל המצות והתורות, ואיך יתכן לומר שימסר דבר זה להמון עם, עד שיענשו עליה כאשר לא יקיימוה, ואין בידם לקיימה. ומי שיסופק לו דבר בזאת המצוה, הוא מפני שעיין בתכליתה, וא"כ יסתפק לו ג"כ בכל מצות שבתורה, ואפי' ביותר קלה יתכן שישאל זה, כי כלם באו באמת להערה שכלית מה שאין בכח ההמון להשיג, א"כ לא נשאר לנו הבדל בין מצוה זו והמצוה היותר קלה שבתורה, כי כלן נתנו להמון לקצת תועלת נגלה. על כן נאמר, שענין מצוה זו שראוי לגלותה להמון בכללו, הוא שיאמינו במציאות אלקי מנהיג הכל, וזה באמת יצטרך למשכיל, ולאשר איננו משכיל מפני כי עיר פרא אדם יולד [איוב י"א י"ב], ובתחלת מחשבתו לפי מה שיראה לו בענין המציאות יחשוב שאין לעולם מנהיג רק הענינים כפי טבעם, כדעת האפיקורסים, או ייחסו אלקות לשמש או לירח, מפני שפעולתה נראית, כמו שטעו הקודמים בימי דור אנוש. לפיכך צריך שימסר לו שיש נמצא אחד מנהיג הכל, וכאשר ימסר לו זה בקבלה, אולי יתעורר אחרי כן לחקור יותר עד שיגיע לידיעת אמתת מציאות ה', ואפי' לא יגיע למדרגה זו מן החכמה, יאמין אמונה חזקה שזה האלוק' הוא אחד מנהיג שנתן לנו התורה והמצות, ויקיים מצותיו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואמנם הדבור הבא בזאת המצוה, מורה שלא יחקור בו האדם חקירה גדולה, אבל כאלו הוא דבר ידוע ומפורסם להם מצד מה שראו מן המופתים, ולנו ג"כ מצד הקבלה. כי מלת "אנכי" יורה על דבר נודע ונראה, כמי שממציא עצמו לאחר שיכירהו הכרה אמתית ויאמר לו אני פלוני שעשיתי לך הטובה הזאת שלא תוכל לכפור בה, וזהו אמרו, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ובדרך זה יראה לי שבארו הא"ע [בפי' לשמות כ' ב'] אומ' בזה הלשון, הזכיר למשכיל אנכי ה' אלקיך והוסיף אשר הוצאתיך מארץ מצרים שיבין המשכיל ושאינו משכיל. ורבותינו אמרו לבאור פסוק זה, אנכי ה' אלקיך א"ר פנחס בשם ר"ל מה עשה הקב"ה פתח ז' רקיעים והראה אותם, ואמר להם ראו שאין עמי אלק'. א"ר ברכיה בשם ר' אליעזר בן טרוניא כשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים, וכן הוא אומר [דברים ד'] אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. התבונן איך בארו לנו בטוב הערתם, באי זה דרך יודע אמתת מציאות ה' ידיעה אמתית למשכילים. ואמר קרע שבעה רקיעים, כדרך שאמר הנביא [יחזקאל א'] נפתחו השמים. ואמר ז' רקיעים, כי מספר ז' רקיעים נמצא תמיד בדברי רבותינו, וידוע הוא מדברי הפילוסופים כי כמספר הגלגלים מספר השכלים. ומפני שנתבאר במופת שמלבד השכלים יש אחד מחויב המציאות סבה ועלה לכל השכלים ומנהיגם, אמרו, וראו שאין עמו אלוק אחר, ואמרם קרע את התחתונים, כי מן הדברים הטבעיים יתבארו מופתים רבים לאמתת מציאות ה' יתעלה, ואם תרצה לבאר זאת הפתיחה והקריעה על מה שראו מן המופתים, אין היזק בזה.
שער שני יפתח לדעת אם החקירה בחכמות למען יתבאר אמתת מציאות ה' מחוייבת אלינו, או נמנעת. כבר קדם לנו לפי מה שהעירונו רבותינו במאמריהם, על פסוק אנכי ה' אלקיך, שלידיעת מצוה זו על אמתתה שהיא תכלית הכל, צריך חקירה ועיון בידיעת סדר המציאות, אשר המשילו דבר זה לקריעת העליונים והתחתונים, וזה יורה כי לדעת מצוה זו על אמתתה יצטרך חקירה על חלקי החכמות המיוחסים אל העליונים והתחתונים. וכן יורו על זה פסוק התורה באמרו [דברים ד' ל"ה] וידעת היום והשבות אל לבבך, ששם הידיעה מורה אצל חכמי הדבר לידיעת הדבר על אמתתו, וכ"ש כי זכר אצלה הלב, שמורה על עיון שכלי. ויהיה באור הפסוק, שתדע ותחקור שהוא האלקים בשמים ממעל ולא תיחס לשמים אלקות, ואם [א"צ לתקן. אף] הנהגתם נראית בתחתונים, כי הוא אלוק' המנהיג הכל כמו שנודע בראיות אמתיות. ואמרו ועל הארץ מתחת, כמו שנודע מענייני השגחתו בתחתונים כמו שבארנו. ובשם אחד מן הנשיאים ראשי הגולה שמעתי שבאר וידעת היום כי בתנועה היומית יודע שיש אלקים בשמים ממעל.
כתוב ברבה רבתי עשה הקב"ה למאורות שהם הולכים בגלגליהם ממערב למזרח, והרקיע מחזירן לאחור ממזרח למערב. הנה בזה המאמר באור גדול כי מן התנועות ההפכיות יודע כי לא יתנועעו מעצמם, וישתדל המשכיל לדעת סדר התנועות עד שיתבאר לו המניע הראשון, שהוא עלת העלות, וזהו כונת המאמר שהבאנו שאמר והרקיע מחזירן לאחור ממזרח למערב. אמנם אם השכל המיוחד להניע הגלגל ההוא שהוא מנהיג כל הגלגלים, הוא האלוק' או יש עלה אחרת שהיא עלת הכל, דבר זה יתבאר במצות היחוד, כי אין כונתנו הנה רק לבאר אם החקירה בחכמות מחוייבת לנו מן התורה, ועל דבר זה הבאנו פסוק וידעת היום, ולפי מה שהעירונו רבותינו נראה שכל ענין הפרש' אשר בה פסוק וידעת היום נאמר על החקירה בחכמה שהם רמזו בפסוק [דברים ד' ל"ב] כי שאל נא, יחיד שואל ואין שנים שואלין [חגיגה י"א ב']. ובפסוק אתה הראית לדעת, בארו דרך חקירת מציאות אלוק' בעליונים ובתחתונים כמו שמבאר בהגדה בסוף השער הראשון. אם תכלית התורה והמכוון בה הוא החקירה בחכמות להשכיל ולדעת אמתת מציאות ה' אם לא, זה מבואר בדברי רבותנו בפאה פרק ראשון [ירוש' פאה פ"א ה"א] ובב"ר פרש' ל"ה אמרו [משלי ח' י"א] כל חפצים לא ישוו בה, וכתוב [שם ג' ט"ו] חפציך לא ישוו בה חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות חפצי' אלו מצות ומעשים טובים, חפצי וחפציך לא ישוו בה כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וגו' [ירמיה ט' כ"ג]. נתבאר מדברי הנביא עם באור רבותינו, שהשגתו יתעלה היא הנכבדת, והוא המבוקש לאדם, ולא ישוו לזה מצות ומעשים טובים. ונתבאר מן הכתוב שהשגתו יתעלה היא בהשגת פעולותיו, ובזה יתהלל המתהלל. והוא אמרו [שם] אני ה' עושה חסד משפט וצדקה [בארץ], וכבר באר זה הר"ם בהרחבה [מורה נבוכים ח"ג פרק נ"ד]. וכתב הר"ם [שם שם] והוסיף ענין אחד צריך מאד והוא אמרו בארץ, אשר הוא קוטב התורה, לא כמחשבת ההורסים שחשבו שהשגתו כלתה אצל גלגל הירח, ושהארץ ומה שבה נעזב, עזב ה' את הארץ [יחזקאל ט' ט'], אינו אלא כמו שבאר לנו אדון החכמים [שמות ט' כ"ט] לה' הארץ, יאמר כי השגתו ג"כ בארץ, כפי מה שהשגיח בשמים כפי מה שהם ע"כ. ואיננו רחוק אצלי כי אמרו בארץ, בא לבאר שכל עיון האדם והסתכלותו להשיג ה' מצד פעולותיו אינו רק בארץ. ובב"ר אמרו [בראשית רבה פ"י ה"ה] כל צביונו של אדם אינו אלא בארץ. והכונה אצלי בזה כי חסד ה' בארץ כאשר ישיג האדם נפשו, ובהשגת נפשו ישיג הנפרדים, ותאר מה שחפץ ה' לנפש אדם לחסד, שהוא החסד הגמור מצד היותו בעל חמר. ועל מה שאמרנו שחסד נאמר על נפש האדם, יראה לי שרמזו רבותינו בהגדה זה מאמרם מלאך אחד יש שחותם חסד חקוק על כתפו, וכשחמה זורחת מחזירתו לפניו. תאר שכל האדם שהוא בכח לחקיקה על הכתף, כי כשהוא בכח הוא לאחריו, והמשיל ההוצאה אל הפעל לזריחת החמה, כי כשיזרח לו אור ה' או מוציאו אל הפעל והוא שהמשיל לפניו. ואמר משפט, כי ממה שמשיג אדם מענין ההויה וההפסד שהוא בתנועת הגלגלים, ישכיל וידע שהכל פעלת ה' יתעלה, ושיש אחד שהוא סבת הכל, כי מענין התנועה התמידית יתעורר וידע שיש מניע נצחי, ויחקור על עלות ועלולים, עד שיתבאר לו סבה ראשונה, וקרא זה משפט, כי המשפט הוא לדון כפי הראוי חסד יהיה או נקמה. ואמר צדקה, במה שיראה בתחתונים מצדקת ה' בהנהגתו בעלי חיים כפי טבעיהם, וכן מענין הצדקה עמידת ב"ח זמן מה וכן אפשר לבאר כי באמרו בארץ שם גבול שכל האדם, כלומר שהאדם לא יוכל להשכיל ולדעת פעלות ה' על אמתתם רק מה שהוא בארץ לבד, ר"ל גם אם ישכיל מפעלות הארץ שיש שכל נפרד, לא ישיג עצם הנפרדים, רק שבנפשו ישיג שכל נפרד, וכן מתנועת הגלגלים ישיג שיש שכלים נבדלים, אבל לא ישיג עצמותן, וכן לא ישיג מבעלי המשפט, ר"ל מתנועת הגלגלים אמתת תכונתם. וכבר באר זה הר"ם [מו"נ ח"ב פרק כ"ב] שגם ידיעת תכונת הגלגלים נמנעות אצלנו, ואין צריך לומר ידיעת השכלים, ואין צריך לומר לחקור לדעת ידיעת עצם ה' יתעלה. אמנם הצדקה שהיא בארץ לבד זה מבואר במה שבארנו. גם מה שנראה מהשגחתו לא יושג רק בארץ, כי אין לנו חקירה בזה איך משגיח בתחתונים, שחקירה זו כחקירת עצמותו, אך נודע ידיעה אמתית שהשגחתו בארץ.
הנה נתבאר לנו מפסוקי התורה וממאמרי רבותינו, שהתכלית המבוקש לאדם לדרוש ולחקור בחכמות לדעת אמתת המציאות עלה ראשונה המנהיג הכל כפי מה שבכחו, ודבר זה הוא שנתאמת בראיות אמתיות, וזה אשר ישכיל וידע האדם, באמרו, וידעת היום והשבת אל לבבך. ואמר, בשמים ממעל, על הרקיע העליון, ששם כסאו, ר"ל הוראת מציאותו או ממעל, על השכלים שהן עומדין ממעל לכסא, ר"ל עומדים קיום נצחי שאין להם עמידה במקום, אך השמים שהם כסאו, שמורים על מציאותו. ואמנם שיש שם סבה ראשונה זה מבואר, שמציאות עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר. ויהיה לפי באור זה סדר החקירה כן, לקח אותם שהם קודמים במעלה והיא ידיעת העליונים, ואמנם אמר "בשמים" תחלה, מפני כי מתנועת הגלגלים יודעו השכלים. ואחר ידיעת העליונים אמר ועל הארץ מתחת, לרמוז על החקירה בתחתונים. ואמר כי ה' הוא האלקים, שה' סבת הכל, ומנהיג הכל. ויהיה הערת זה הפסוק כמראת ישעיה שראה. ה' יושב על הכסא [ישעי' ו' א], שהוא השמים, כאמרו השמים כסאי [שם ס"ו א'] ואח"כ שרפים עומדים ממעל לו, ואח"כ התחתונים כמו שמבואר במראה ההיא, אם תרצה לבאר בשמים ממעל כמו מתחת, לא שבא ליחס עליונות אל השמים אלא כאלו אמר בשמים העליונים ובארץ התחתונה, יהיה הכל כונה אחת, שהי' הוא אלוק' הכל, ומנהיג הכל. וכפי זה הסדר בעצמו, ר"ל ההתחלה בעליונים קדימת מעלתם, ולהודיע שה' הוא עלת הכל, אמר אדון הנביאים במשנה תורה באמרו [דברים י' י"ז] ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ה' הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא וגו', אמר אלקי האלקים, על השכלים שה' אלוק' וסבה להם, ואמר אדוני האדונים על הגלגלים, ואמר האל הגדול הגבור והנורא במה שנראה מגדלת פעולותיו בתחתונים, ודבר זה יודע כאשר ימול האדם ערלת הלב ולא יקשה ערפו, והכונה במילת ערלת הלב, כאשר יעזוב התאוות החמריות. ומה שצריך לבאר באלו התוארים נרחיב במצות התפלה.
